מתי עדיף לפנות להליך גירושין ולא לטיפול זוגי - קווים אדומים בקשר
זוגות רבים המגיעים לצומת דרכים מורכב בחייהם שואלים את עצמם: "האם שווה להילחם על הקשר או שהגיע הזמן לפרק את החבילה?". בקליניקה לטיפול זוגי, התפקיד שלי הוא בדרך כלל לעזור לבני זוג למצוא את הדרך חזרה זה אל זו, לרפא פצעים ישנים ולבנות גשרים חדשים של תקשורת ואינטימיות. אולם, כמטפלים אחראיים, לעיתים אנו מחויבים להכיר גם במציאות המורכבת: ישנם מצבים שבהם הטיפול הזוגי אינו יכול להועיל, ולעיתים הוא אף עלול להנציח סבל מיותר.
במאמר זה נשרטט את אותם מצבים וקווים אדומים, שבהם הבחירה הנכונה, הבריאה והאמיצה ביותר עבור שני בני הזוג (ועבור ילדיהם) היא להתקדם לקראת פרידה והליך גירושין מכבד.
1. קיומה של אלימות (פיזית, מילולית או כלכלית)
הקו האדום הברור והחד-משמעי ביותר הוא אלימות מכל סוג שהוא. כאשר ישנה אלימות פיזית, איומים, אלימות מילולית קשה ומתמשכת, או שליטה כלכלית קיצונית שמטרתה לבודד ולדכא את אחד מבני הזוג – אין מקום לטיפול זוגי.
במצב של אלימות, חלוקת הכוחות בקשר אינה שוויונית וישנו צד נפגע וצד פוגע. טיפול זוגי דורש פגיעות, פתיחות וביטחון בסיסי בחדר. כאשר צד אחד חושש מהתגובה של בן הזוג מחוץ לחדר הטיפולים, הטיפול הופך למסוכן ולא אפקטיבי. במקרים אלו, ההמלצה היא לפנות לטיפול פרטני, למעגלי תמיכה ולייעוץ משפטי כדי לצאת מהקשר בצורה הבטוחה ביותר.
2. היעדר מוחלט של מוטיבציה ורצון לשינוי
טיפול זוגי אינו קסם, והמטפל אינו יכול לרצות את הקשר יותר מאשר בני הזוג עצמם. כדי שטיפול יצליח, נדרשת משוואה של "שניים לטנגו" – שני בני הזוג צריכים להגיע עם רצון פנימי, ולו המינימלי ביותר, לבדוק האם ניתן לתקן.
אם אחד מבני הזוג כבר קיבל החלטה פנימית סופית שהוא מעוניין להתגרש, והוא מגיע לטיפול רק "כדי לצאת ידי חובה", כדי להשקיט את המצפון או כדי להגיד לילדים "ניסינו הכל" – הטיפול לא יצלח. כאשר יש היעדר מוחלט של מוטיבציה להשקיע מאמץ או להשתנות, הניסיון למשוך את הטיפול רק מאריך את תקופת הסבל ומעכב את התהליך הבלתי נמנע.
3. פער בלתי ניתן לגישור בערכי יסוד ובתוכניות חיים
לעיתים, בני זוג אוהבים זה את זה מאוד, מכבדים זה את זה, ואף מנהלים תקשורת טובה – אך הם מגלים כי השאיפות וערכי היסוד שלהם להתפתחות בחיים הפכו למנוגדים לחלוטין. פערים אלו אינם נובעים מחוסר הבנה או מפצעי עבר שניתן לפתור בטיפול דינמי, אלא מבחירות חיים לגיטימיות אך סותרות.
דוגמאות נפוצות לכך כוללות:
בן זוג אחד שרוצה מאוד ילדים בעוד השני נחרץ בדעתו שלא להביא ילדים לעולם.
רצון של אחד מבני הזוג להעתיק את חייו למדינה אחרת לצמיתות, בעוד השני מסרב לעזוב את הארץ.
פערים דתיים או אידיאולוגיים קיצוניים שמשפיעים על דרך גידול הילדים, כאשר אף צד אינו מוכן (או צריך) לוותר על זהותו.
במצבים שבהם פשרה משמעותה שאחד מבני הזוג יצטרך לוותר על חלום חייו או על ערך יסוד עמוק, הטיפול הזוגי לא יוכל לייצר פתרון פלא. ויתור כזה לרוב יוביל למרמור, כעס ותסכול שילוו את הקשר לאורך שנים. במקרה כזה, גירושין מתוך כבוד והבנה הדדית הם הדרך הנכונה לאפשר לכל אחד לחיות את החיים שהוא שואף אליהם.
4. בגידה מתמשכת וסדרתית או חוסר נכונות להפסיק קשר מקביל
משבר של בגידה חד-פעמית הוא כואב ומטלטל, אך זוגות רבים מצליחים להגיע לטיפול זוגי, לעבד את המשבר, לבנות אמון מחדש ואפילו לצמוח ממנו לקשר חזק יותר. אולם, התמונה משתנה לחלוטין כאשר מדובר בבגידות סדרתיות, או כאשר בן הזוג הבוגד מסרב להפסיק את הקשר המקביל.
כדי לשקם קשר, התנאי הבסיסי ביותר הוא בלעדיות ומחויבות לתהליך. אם אחד מבני הזוג ממשיך לנהל מערכת יחסים מקבילה (רומנטית או מינית) ומסרב להתנתק ממנה, או אם מדובר בדפוס כרוני של שקרים והולכת שולל שאינם פוסקים – הקרקע של האמון הבסיסי נשמטת. ללא קרקע זו, אין לטיפול הזוגי על מה להישען, והליך פרידה הופך לצעד ההגיוני להגנה על הערך העצמי של הצד הנפגע.
5. זלזול ובוז עמוק וכרוני שאינם ניתנים לשינוי
חוקר הזוגיות המפורסם ג'ון גוטמן הגדיר את הבוז כ"ניבוי החזק ביותר לגירושין". בעוד שכעס, אכזבה או תסכול הם רגשות טבעיים שניתן לעבוד איתם בטיפול, בוז הוא רגש שמגיע מתוך תחושת עליונות על בן הזוג. הוא מתבטא בלגלוג, גלגולי עיניים, השפלות קבועות וחוסר הערכה מוחלט לאדם שמולנו.
כאשר הבוז והזלזול הפכו לכרוניים, ומערכת היחסים התרוקנה לחלוטין מחברות, הערכה ואמפתיה בסיסית, קשה מאוד להחזיר את הגלגל לאחור. קשר שנמצא במצב של "מוות קליני רגשי" במשך שנים ארוכות, שבו בני הזוג חשים רק ניכור וסלידה זה כלפי זו, הוא קשר שבו הליך פרידה עשוי להביא עימו הקלה עצומה לשני הצדדים.
הכתובת הנכונה לצומת ההחלטה: שיקום הקשר או פרידה?
חשוב לדעת שגם כאשר פונים לקליניקה לטיפול זוגי, לא תמיד המטרה היא להישאר יחד בכל מחיר. לעיתים, התפקיד של הטיפול הוא לעזור לכם להבין, בצורה מפוכחת ומבוקרת, שהקשר הגיע לסיומו. תהליך כזה נקרא לעיתים "טיפול לפרידה" או ייעוץ לקבלת החלטה – והוא נועד לאפשר לכם להתגרש בצורה מכבדת, מבלי להפוך את הילדים לשדה קרב, ומתוך הבנה עמוקה של הסיבות לפרידה.
אם אתם מוצאים את עצמכם מתלבטים, חשים שאתם נמצאים בלופ אינסופי של סבל, או חוששים שאחד הקווים האדומים האלו מתקיים אצלכם בקשר – אל תשארו עם זה לבד.
תגובות